מה זה אבצס במפשעה

אבצס במפשעה הוא הצטברות מקומית של מוגלה שמתפתחת כתוצאה מזיהום חיידקי בעור או ברקמות שמתחתיו באזור המפשעה. מדובר בגוש נפוח, כואב ולעיתים אדום או חם למגע, אשר נוצר כאשר מערכת החיסון מגיבה לפולש חיידקי על ידי שליחת תאי דם לבנים, ואלה יוצרים תגובה דלקתית. כתוצאה מכך נוצר חלל מלא במוגלה שמכיל תאי דלקת, תאי דם מתים וחיידקים. האזור הרגיש של המפשעה – בשל החיכוך, הלחות והקרבה לבלוטות לימפה – מהווה כר נוח להתפתחות אבצסים, במיוחד אצל אנשים עם נטייה לדלקות עור או מערכת חיסון מוחלשת.

מהם הגורמים הנפוצים להיווצרות אבצס במפשעה?

הגורם המרכזי לאבצס במפשעה הוא חדירה של חיידקים, בעיקר מסוג סטפילוקוקוס אוראוס, דרך פצע קטן, חתך או זקיק שיער נגוע. הזיהום מתפשט וגורם להיווצרות כיס מוגלתי. ישנם גורמים שמעלים את הסיכון: היגיינה לקויה, הזעת יתר, גירוי או שפשוף תכוף של העור, גילוח האזור עם סכין לא נקי, וכן מחלות כרוניות כמו סוכרת או מחלות שפוגעות במערכת החיסון. לעיתים האבצס נגרם גם מבלוטות לימפה מודלקות, שערות חודרניות או תהליך דלקתי אחר סמוך.

תסמינים וסימנים המעידים על אבצס במפשעה

התסמין הבולט ביותר של אבצס במפשעה הוא הופעת גוש נפוח, רך ולעיתים כואב באזור המפשעה. העור באזור עשוי להיות אדמומי, חם למגע ולעיתים מבריק. ייתכן חום מקומי ואף חום גוף כללי אם הדלקת מפושטת. עם התקדמות האבצס, נוצר כיס מוגלה שמורגש כמסה מתוחה ולוחצת. לעיתים יש תחושת "פועם" באזור. תסמינים נוספים יכולים לכלול קושי בתנועה, כאבים בישיבה או הליכה, ולעיתים גם בלוטות לימפה נפוחות באיזור הסמוך.

דרכי אבחון של אבצס במפשעה

האבחון של אבצס במפשעה מתבצע על ידי בדיקה גופנית של רופא, שמתייחס למראה הגוש, כאב, חום, ואסימטריה באזור. במקרים קלים לא נדרשת בדיקה נוספת, אך כאשר קיימת אי ודאות או חשד לסיבוך עמוק, ניתן לבצע בדיקות עזר כגון אולטרסונוגרפיה (US) לבירור עומק המוגלה, או בדיקות דם (כמו ספירת דם) לבחינת סימני דלקת כללית. כאשר מדובר באבצס חוזר או מסובך, ניתן לשלוח דגימה מהמוגלה לתרבית ולבדיקת רגישות לאנטיביוטיקה.

מתי יש לפנות לטיפול רפואי?

יש לפנות לרופא אם מופיע גוש כואב במפשעה שנראה מודלק או הולך וגדל, במיוחד אם מלווה בחום, קושי בתנועה או כל שינוי בתחושה באזור. אבצס שאינו מטופל עלול להתרחב, להתפשט לעומק הרקמות, לגרום לנמק מקומי ואף לזיהום מערכתי. התערבות מוקדמת מסייעת למנוע סיבוכים ולהחלים מהר יותר. במקרים חמורים, כמו חום גבוה, בלבול או כאבים עזים, יש לפנות מיד לחדר מיון.

סוגי הטיפול באבצס במפשעה

הטיפול משתנה בהתאם לחומרת האבצס. במקרים קלים ניתן להשתמש בטיפול שמרני הכולל אנטיביוטיקה דרך הפה, קומפרסים חמים ושמירה על היגיינה. כאשר האבצס גדול או לא מגיב לטיפול שמרני, יש לבצע ניקוז – פעולה כירורגית קטנה בה נחתך האבצס ומנוקזת המוגלה החוצה. לאחר הניקוז עשוי הרופא להשאיר פתח פתוח או להכניס פד גזה לספיגה והחלמה הדרגתית. חשוב מאוד להשלים את הטיפול ולהגיע לביקורת לצורך מעקב והבטחת החלמה מלאה.

שלבי הניקוז הכירורגי של אבצס

הליך ניקוז אבצס מתבצע לרוב במרפאה, תחת הרדמה מקומית. הרופא מחטא את המקום, מרדים את האזור, פותח בעזרת אזמל את הקצה הרך של האבצס ומאפשר למוגלה להתנקז החוצה. לאחר מכן, המקום נשטף בתמיסות מחטאות, ולעיתים מוכנסת גזה סטרילית כדי למנוע סגירה מוקדמת של הפצע. הפצע נשאר פתוח כדי לאפשר ניקוז נוסף, אם נדרש. לאחר ההליך יש להחליף תחבושות באופן קבוע, לעקוב אחר תסמינים ולשוב לביקורת תוך מספר ימים.

סיבוכים אפשריים מאבצס לא מטופל

אבצס שלא מטופל בזמן עלול לגרום לסיבוכים חמורים. בין הסיבוכים האפשריים: חדירה עמוקה של הזיהום לרקמות הסמוכות, התפשטות הדלקת דרך זרם הדם (בקטרמיה), התפתחות של פיסטולה – תעלה מוגלתית פנימית, או נמק מקומי של העור. באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, כמו חולי סוכרת או מטופלים בכימותרפיה, הסיכון לזיהומים חמורים אף גבוה יותר. טיפול מהיר ונכון מונע סיבוכים אלו.

קבוצות סיכון להתפתחות אבצס במפשעה

ישנן קבוצות אוכלוסייה שנמצאות בסיכון מוגבר לפתח אבצסים באזור המפשעה. בין אלה ניתן למצוא:

• חולי סוכרת – בשל פגיעות כלי הדם והמערכת החיסונית
• אנשים הסובלים מהשמנת יתר – עקב חיכוך מוגבר ולחות באזורים אינטימיים
• מטופלים עם מערכת חיסון מוחלשת
• חיילים או ספורטאים – עקב הזעה מרובה וגירוי חוזר
• נשים וגברים המגלחים את המפשעה עם ציוד לא סטרילי
• אנשים עם היגיינה לקויה באזור

כיצד ניתן למנוע הופעת אבצסים?

מניעת אבצסים במפשעה כוללת שמירה על היגיינת עור יומיומית, ייבוש יסודי של האזור לאחר רחצה, הימנעות מגילוח אגרסיבי, שימוש בביגוד אוורירי, וחיטוי העור לאחר פעולות הגורמות לשפשוף או גירוי. לאנשים שנוטים לסבול מאבצסים חוזרים מומלץ להתייעץ עם רופא עור, ולעיתים גם לבצע בירור לגבי גורמים פנימיים כמו סוכרת סמויה. שינוי הרגלים קטנים עשוי לצמצם באופן ניכר את הסיכוי להתפתחות זיהומים.

הקשר בין שערות חודרניות לאבצסים

שערות חודרניות הן אחת הסיבות הנפוצות לאבצסים במפשעה, במיוחד בקרב אנשים שמגלחים את האזור. כאשר שיער צומח פנימה לתוך העור במקום החוצה, הוא עלול לגרום לדלקת מקומית שמזמינה חדירת חיידקים. תהליך זה עלול להוביל להיווצרות אבצס. כדי למנוע זאת, מומלץ להימנע מהסרת שיער תכופה, להשתמש באמצעים סטריליים, ולהעניק לעור זמן התאוששות בין טיפולים. קיימות גם שיטות מתקדמות כמו לייזר, שמפחיתות את הנטייה לשערות חודרניות.

אבצס במפשעה כתוצאה ממחלת עור כרונית

ישנם מצבים בהם אבצסים מופיעים כחלק ממחלת עור כרונית כגון הידרדניטיס סופורטיבה (Hidradenitis Suppurativa). זוהי מחלה דלקתית של בלוטות הזיעה שמתאפיינת באבצסים חוזרים וכואבים, בעיקר באזורים אינטימיים. אצל חולים אלו, טיפול באבצס בלבד לא מספיק, ויש צורך בטיפול כולל במחלה הבסיסית, הכולל טיפול תרופתי, אורח חיים תומך ולעיתים גם ניתוחים נרחבים יותר. אבחון מדויק יכול לעשות הבדל משמעותי באיכות החיים של המטופל.

התמודדות עם כאב ונפיחות בזמן ההחלמה

לאחר ניקוז של אבצס, ייתכן כאב מקומי שנמשך מספר ימים, במיוחד בעת הליכה או ישיבה. ניתן להיעזר במשככי כאבים פשוטים כמו אקמול או איבופרופן. הנחת קומפרסים חמים מרגיעה את המקום ומזרזת את ההחלמה. חשוב להקפיד על החלפת התחבושות לפי הנחיות הרופא, לשטוף את האזור בעדינות ולבצע מעקב רפואי קבוע. שמירה על תזונה בריאה ושתייה מרובה מסייעת גם היא להחלמה מהירה יותר.

מתי נדרש ניתוח מורכב יותר?

במקרים מסוימים, כאשר האבצס עמוק, חוזר לעיתים תכופות או יוצר פיסטולה, יידרש ניתוח כירורגי מתקדם יותר. מדובר בהתערבות נרחבת יותר שכוללת ניקוי יסודי של הרקמות הפגועות, ולעיתים גם הסרה של בלוטות מודלקות. הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה מלאה וכולל אשפוז קצר. מטרתו למנוע הישנות של הזיהום ולשפר את איכות החיים. גם במקרים אלה, חשובה מאוד ההקפדה על היגיינה, מעקב רפואי וטיפול מונע ארוך טווח.

לסיכום – אבצס במפשעה אצל ילדים ונוער

גם ילדים עלולים לפתח אבצס במפשעה, בדרך כלל בעקבות גירוי חיצוני, שפשוף או זיהום זעיר שהחמיר. ההורים צריכים לשים לב להופעת נפיחות, אדמומיות או כאבים באזור, ולהתייעץ עם רופא ילדים בהקדם. הטיפול דומה למבוגרים אך נעשה תוך התאמה לגיל הילד. ישנה חשיבות רבה להסברה על היגיינה, שימוש נכון בבגדים אווריריים, ולימוד הילדים להתריע על כאב או חוסר נוחות באזור האינטימי.